השתכר הזמיר מבושמה וצייץ,
מלא הכד יין סופים,
צהלו שיכורים בטרם שחר ינץ,
ראו את חוסן אמונתכם האיתן כצור,
ממשט גביע זכוכית מתנפץ.
הבו בכד, יין כמים, לגמוע שיכר,
איש חצר יקח פיכח, שיכור וקיסר.
ובתום הליל מפתח בית היין,
נצא בראשים שפופים תחת קמרוני החיים,
אל עולם שפישרו מה...
וודאי כי דרכנו אליו סוגה יסורים ואימה,
זה גורלו של כל חי.
היפלא כי באונס כרתנו את הברית?
לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני?
בל נייגע רוחנו בחידת האין והיש,
כי באין - יש יסתיים כל מושלם שיש.
גדולת אסף, סוסי הרוח, ושיח ציפורים,
כולם חלפו כרוח ועברו,
ומאותו רב סער דבר לא נותר.
חץ עטוי נוצה אל מטרתך בל תשלח,
יעוף ברוח והרחק ממנה את האויר יפלח,
לרגע תאחזנו הרוח, ואל שנים ינוע,
אך מיד יפול וסופו דורות בעפר שקוע.
חץ לשונך חאפז, הנושא חרוזים ושירה של אור,
יינשא לעד מיד ליד ומדור לדור.
