החוק ההודי העתיק מקורו בכתבי הקודש ההודיים העתיקים ה-Veba
ובפרשנויות מאוחרות לכתבים אלה.
הקודקס ההודי הראשון מכונה על שם המחוקק Manu.
אנו ניתן במדור זה דוגמאות ממוסדות משפטיים ותפישות משפטיות של החוק הנ"ל וחוקי העולם העתיק, בתקווה שיהיו נקודת מבט נוספת על התפישות המשפטיות הנהוגות היום.
*
בהתאם לחוק ההודי העתיק אדם אינו יכול
לחזור בו ממתן מתנה או אף מהתחייבות לתת מתנה, שכן המתנה היתה
בעלת
מאפיין דתי.
יחד עם זאת, המחוקק ההודי מאנו קבע כי מתנה הינה בטלה כאשר
ניתנה על ידי משוגעים, קטינים ונשים.
מתנה בשפה ההודית הקדומה מכונה
DATTA, שיש לה קשר אף כי רחוק לשורש העברי נתן.
* כבר
החוק ההודי הקדום (לאחר תקופת מאנו) מכיר במושג של רכישה בתנאי שוק פתוח כמחסנת את
הקונה
מטענות כי רכש סחורה גנובה, כלומר רכוש שלא היה בבעלות
המוכר.
תקנת השוק נולדה מרכישת סחורה בנסיבות מחשדות וכלשון חוקי מאנו:
"הקונה אשם אם הוא רכש
את הסחורה בהסתר, או במחיר בלתי סביר או בשעה שאינה
רגילה..."
* ההודים הקדומים כבר הבינו את הכלל
הבסיסי בתורת המימון, לפיו ככל שהסיכון גדל כך גדלה גם התשואה
או הריבית
הנדרשת. חוקי מאנו קובעים שיעורי ריבית מיוחדים לאלה העוסקים במסחר מסוכן, בכך שהם
סוחרים
עם ארצות מחוץ להודו. לסוחרים בחו"ל דרך היבשה שקיבלו הלוואות,
נקבע שיעור ריבית של 10% ולסוחרים
דרך הים, שיעורי ריבית של 20%
לשנה.
חוקי הריבית וההלוואות ההודים הינם מורכבים ומסועפים. הריבית וחוקי
ההלוואה משתנים בהתאם לזהות המשווה
ולמעמד החברתי (קסטה) אליו הוא
משתייך.
* החוק ההודי הקדום, בדומה לחוק הרומי הקדום, מעניק לנותן ההלוואה
ולבעל החוב כוחות רבים ומגווונים לקבל
חזרה את חובו, כלשון החוק: "בעל החוב יכול לקבל חזרה את החוב שלו בדרכי שיכנוע, בהליך משפטי,
בתחבולה
או בתרמית, על ידי צום בפתח דלתו של החייב או על ידי שימוש בכח..."
נראה כי כיום החוק מגביל באופן ניכר את היכולת
לגבות חובות עד כי בעלי חוב נאלצים לוותר על חובם
ולרשומו כחוב אבוד.
* דני השותפות העיסקית בחוק ההודי מקורם בחוק הנוהג של
חלוקת מעשרות הקורבן בין מספר אנשי דת, אשר
שימשו בתפקיד במקום קדוש.
מאוחר יותר פיתח החוק ההודי הקדום את דיני השותפות העיסקית.
חוקי השותפות עפ"י החוק ההודי הקדום קבעו:
1. אנשים הפועלים
בשותפות למטרות רווח, הרווחים וההפסדים יתחלקו בניהם לפי חלקם בהון
המושקע
בשותפות, או על פי הסכם בניהם.
2. שותף שעושה מעשה שאינו מוסכם ע"י יתר השותפים או גורם נזק לרכוש השותפות הוא
לבדו ישא
בנזק ובתוצאות מעשיו.
3. שותף
שמצליח לשמור על נכסי השותפות מגניבה או נזק יקבל כפרס עשירית מהרכוש, אשר
עליו
הצליח
לשמור.
מקור:
Evolution of ancient indian law / SEN-GUPTU 1953, Calcutta
